<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימן נ"ז</h1>
<h2>דף לד.</h2>
וכתבו הגאונים דוקא צרכי יחיד הוא דלא אבל צרכי רבים שואלים ועל זה פשט המנהג לומר קרובות ופיוטים ולהוסיף בהם בי' הימים שבין ר"ה ליוה"ך כמו שנבאר ב"ה. כתב ר' נטרונאי ז"ל בתשובת שאלה על שאומר פיוטים באבות ובגבורות ובכל תפלה ובכל רגל מענינו הרשות בידם. והעיקר שאומר בכל ברכה שבאמצע אומר דברי הגדה ושבח של הקב"ה שפיר דמי ע"כ. ובתשובות אחרות מצאתי וכתוב בה כך יש ללמד מר' ינאי ומר"א הקליר שהיו מחכמי הראשונים ופייטו קרובות לכל סדר וסדר דברי הגדה וענינים הרבה בתוך הברכות וקרוב לחתימה הזכירו מעין הברכה ויש לנו ללמוד מהם ולא לבטל הקרובו' שהם שבחיו של הקב"ה ע"כ. והר' נתן ז"ל כתב ואין בזה משום מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך, דמה שאז"ל ה"מ לקבוע האריכו' והקוצר אבל לפי שעה אין לחוש. ור"ת ז"ל פי' דלא קאי מקום שאמרו להאריך אלא אברכת פירות ומצות וברכת הזימון שהוא נברך והכי איתא בתוספתא. והרשב"א ז"ל פי' מקום שאמרו להאריך שאם היה מטבע ארוך שפותחת וחותמת אינו רשאי לפתוח ולא לחתום לחתום ולא לפתוח. ומקום שאמרו לקצר וכו' היינו פותחת או חותמת בלבד אינו רשאי לפתוח ולחתום כדי שלא ישנה המטבע ויחזיר הארוך קצר והקצר ארוך ולפי' זה לא קשיא מידי מה שמוסיפין באמצע הברכה פיוטין ובר"ה וי"ה זכרנו ומי כמוך וכן נראה ג"כ מדברי הראב"ד ז"ל עכ"ל.
